השאר פרטים ונחזור אליך בהקדם!

    ייצוג חייבים בעידן חוק חדלות פרעון החדש

    כללי :

     

    חוק חדלות פירעון החדש, אשר נכנס לתוקף בחודש ספטמבר 2019, חולל מהפיכה בכל הנוגע להליכי חדלות פירעון ופשיטת רגל. בראש ובראשונה, מדובר במהפך תודעתי: חייבים שנקלעים לפשיטת רגל לא נתפסים עוד בצורה שלילית, אלא כמי שראויים לחמלה ובעיקר לשיקום.

     

    החוק מבטא תפיסה שלפיה אין כל פגם מוסרי בפושטי רגל, אלא מדובר באנשים מעוטי יכולת, שנקלעו למצוקה עקב התנהלות פיננסית לא נכונה.

    החוק מגביל את פרק הזמן שבו יכול חייב לקבל הפטר לארבע שנים, ובכך מדליק את האור בקצה המנהרה עבור חייבים רבים. אותם חייבים יודעים שלתהליך יש התחלה, אמצע וסוף, ומבינים שאם יתנהלו כראוי במהלך פרק הזמן המוגדר הם יוכלו לקבל פטור מחובותיהם, ולצאת לדרך חדשה. 

    החוק קובע רף כניסה של 50 אלף שקלים להליכי חדלות פירעון לחייבים פרטיים. כמו כן, חובות של יחידים – עד 150 אלף שקלים – יהיו בסמכות לשכת ההוצאה לפועל, וחובות מעל סכום זה יידונו בבית משפט השלום.

     

    נתחיל בהגדרות :

    "החוק" – חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018, שנכנס לתוקפו בספטמבר 2019.

    "הממונה" –  הממונה מעל הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי (מה שהיה עד היום כונס הנכסים הרשמי)

    "נאמן" – בעל התפקיד ייקרא נאמן מתחילת ההליך ועד סופו.

    "היחיד" – החייב.

    "צו פתיחת הליכים" – מה שפעם היה קרוי "צו כינוס", אלא שהוא ניתן כיום ע"י הממונה. 

    "תקופת הביניים" – התקופה שבין הצו לפתיחת הליכים ועד לצו השיקום הכלכלי

    "צו לשיקום כלכלי" – מה שפעם היה שלב ההכרזה על החייב כ"פושט רגל" שאליו נלווית גם תכנית כלכלית שהיא למעשה "תכנית פירעון".

     

    רף הכניסה להליך :

     

    יחיד –  חובות של 50,000 ש"ח.  

    החריג לכלל :

    החייב הודיע שאין ביכולתו לשלם את החוב הפסוק + טעמים מיוחדים המצדיקים זאת.

     

    תאגיד – חוב של 25,000 ש"ח.

    בקשת נושה75,000 ש"ח

    עובד – רשאי להגיש בקשת פירוק אם החוב כלפיו מעל 10,000 ש"ח וכן יש בידו פס"ד מביה"ד לדיני עבודה.

     

    הסמכות לניהול ההליכים :

     

    הממונה יהיה אחראי על הניהול השוטף.

     

    הסמכות הדיונית להכרעות שיפוטיות – לבית משפט השלום, כשמדובר ביחידים  ; 

    למחוזי – כשמדובר בתאגידים.

     

    כאשר מדובר בבקשות נושה לפשיטת רגל או בהסדר פותח הליך (מה שהיה פעם סעיף 19א) – אלו יידונו בבית משפט השלום בלבד. 

     

    כשאנחנו אומרים בי"מ שלום – הכוונה היא לבתי משפט בהם יושב נשיא (כמו הרצליה, ראשל"צ, ת"א).

     

    חובות עד 150,000 ש"ח – הסמכות היא לרשם ההוצאה לפועל.

     

    שלבי ההליך :

     

    1. הגשת בקשה לצו פתיחת הליכים

     

    תוך 30 יום

     

    1. יינתן צו לפתיחת ההליכים

     

    1. תקופת הביניים – משך 11 חודשים – יוגש דו"ח ממצאי בדיקה על ידי בעל התפקיד.

    הדו"ח יישלח לתגובת הנושים 

     

    ותוך 12 חודשים ממתן צו לפתיחת ההליכים :

     

    1. יגיש הנאמן לממונה הצעה לתכנית פרעון = הצעה לצו שיקום כלכלי , למשך 3 שנים.

     

    ההצעה תוגש על ידי הממונה ולא ע"י בעל התפקיד.  

    (בעל התפקיד רק מבצע את הבדיקה ומגיש את ממצאיה לממונה, אשר מגיש את התכנית).

     

    1. ההפטר – חלק מובנה בהליך, כל עוד החייב עומד בצו השיקום הכלכלי, משך 3 שנים.

     

    הפטר לאלתר –  יינתן כאשר לחייב אין כושר השתכרות עודפת. כאשר הכנסתו זהה להוצאות שלו.

     

    המסלול שלנו במסגרת ייצוג חייבים בהליך החדש ושיקומו הכלכלי של החייב מתחיל קודם כל ב:

     

    1. הגשת בקשה לממונה למתן צו פתיחת הליכים. את הבקשה מגישים היום באופן מקוון ומצרפים לה מסמכים – אסמכתאות בדבר הוצאות והכנסות של התא המשפחתי, אסמכתאות בדבר נכסים, העברות של נכסים עד 7 שנים אחורה, אישורים רפואיים, אישור מעמד לא עובד למי שאינו עובד, תדפיס מיסוי מקרקעין לגבי נכסים שהועברו וכיו"ב. יש רשימה מלאה באתר הממונה. 

     

    סמכויות ותפקידי הממונה

     

    * מתן צו לפתיחת ההליכים לבקשת יחיד, כולל קביעת דמי מחיה, תשלומים עיתיים ומינוי נאמן.

    * מתן צו עיכוב יציאה מהארץ.

    * הכרעה בבקשת מנהל עזבון לחדלות פרעון של העזבון.

    * הכרעה בבקשות של צד ג' לעיין במסמכי התיק.

    * החלטות בבקשה לשינוי גובה דמי המחיה.

    * החלטות בבקשות להסדרת הגבלות – עיכוב יציאה, הגבלת כרטיסי אשראי וכיו"ב.

     

    זכות ערעור על החלטות הממונה – לבי"מ שלום, ורק כשמדובר בהחלטות בנוגע להסרת המגבלות וסירוב למתן צו לפתיחת ההליכים.

     

    כל יתר ההחלטות של הממונה – הערעור הוא ברשות

     

    1. צו פתיחת הליכים 

     

    צו פתיחת הליכים הוא מה שהיה עד החוק "צו כינוס"., אלא שהצו ניתן היום על ידי הממונה . במסגרת הצו ממנה הממונה את זהות הנאמן (מה שבפקודה הישנה נקרא "מנהל מיוחד") לצורך יישום הליכי חדלות הפרעון וכן קובע מספר דברים :

     

    א. הקפאת הליכים כנגד היחיד. לא ניתן לנקוט או להמשיך בשום הליך משפטי, אלא באישור הממונה. 

    ב. ביטול עיקולים שהוטלו על משכורתו של היחיד, על שמלאות/ קצבאות להן הוא הזכאי, או על חשבון העובר ושב של החייב. 

    ג. ביטול כל ההגבלות אשר הוטלו על החייב במסגרת לשכת ההוצאה לפועל. 

    ד. רישום בפנקסים בדבר קומו של צו לפתיחת הליכים.

    ה. הטלת הגבלות על היחיד לפי האמור בסעיף 142 לחוק, כגון – הגבלת מהחזקה של דרכון, עיכוב יציאה מהארץ, הכרזה על החייב כלקוח מוגבל מיוחד לפי "חוק שיקים ללא כיסוי" והגבלת החייב מהקמה או ניהול של תאגיד.

    ו. כן קובע הצו כי החייב יהיה רשאי לנהל חשבון בנק ביתרת זכות וללא קבלת אשראי ולעשות שימוש בכרטיס חיוב מיידי (דביט). 

    ז. קביעת תשלום חודשי לקופת הכינוס.

    ח. קביעת מועד לדיון בבקשה לשיקום כלכלי.

     

     

    1. דחיית בקשה לצו פתיחת הליכים

     

    סעיף 286(א) לחוק קובע כי "בית המשפט רשאי לבטל צו לפתיחת הליכים, אם מצא כי החייב אינו בחדלות פירעון או אם אין בצו כדי לסייע במניעת חדלות פירעונו".

     

    ביום 15.6.20 ניתנה החלטה ראשונה של הממונה אשר דחתה בקשת חייב לפתיחת הליכי חדלות פירעון מהטעם שכלל חובותיו אינם ברי הפטר ומתן הצו לא יסייע במניעת חדלות פרעונו. 

    באותו עניין הצהיר החייב על שלושה נושים בסכום נשייה של 2.1 מיליון ש"ח. בבדיקה שערך הממונה כסמכותו בסעיף 105 לחוק – התברר כי  חובותיו עומדים על 118 מיליון ש"ח…לרשויות המס. מהבדיקה עלה כי החובות נוצרו בשל מעורבות של החייב בתוכנית עבריינית רחבת היקף שכללה מכירת חשבוניות מס פיקטיביות.

     

    }אמנם, עניינו של סעיף 286(א) הינו בסמכותו של בית המשפט לבטל את הצו לפתיחת ההליכים. יחד עם זאת, מסקנת הממונה היתה, כי במצב בו התמונה העובדתית הנפרסת בפניו בשלב שלפני מתן הצו, מובילה לתוצאה הברורה של קיומן של העילות המנויות בסעיף, הרי שעל הממונה להורות על דחיית הבקשה למתן צו לפתיחת הליכים. זאת הואיל ואין מקום להורות על כניסת חייב להליכי חדלות פירעון, בידיעה מראש כי אין תועלת בניהולם}.

     

    1. צו התשלומים החודשיים

     

    נק' המוצא היא כי חובת התשלומים שמוטלת על החייב בהליכי חדלות הפירעון היא נדבך מרכזי בשיקומו הכלכלי של החייב ושילובו מחדש במרקם החיים הכלכליים. סעיף 156(א) לחוק הסמיך את הממונה לקבוע עם מתן הצו לפתיחת הליכים את "דמי המחיה כהגדרתם בסעיף 160 שיוקצו ליחיד בתקופת הביניים, מהכנסתו מעבודה או מכל מקור אחר, עד מתן הצו לשיקום כלכלי".

    המונח "דמי מחיה" מוגדר בסעיף 160 לחוק כ – "סכום הדרוש ליחיד ולמי שפרנסתם עליו להוצאות המחיה הבסיסיות לשם מחיה בכבוד , ובהתחשב בהכנסתו של בן זוגו ושל ילדיו שפרנסתם עליו; דמי המחיה יחושבו על בסיס כללי המחיה בכבוד שקבע השר לפי סעיף 162(ב( והתאמתן לנסיבותיו האישיות של היחיד".

     

    נכון להיום לא נקבעו כללי מחיה בכבוד על ידי שר המשפטים משום שוועדת החוקה לא התכנסה לאחר פיזור הכנסת ה-20 בתאריך 26.12.2018 .לפיכך, בהעדר כללים מנחים כאמור, נדרש הממונה לקבוע מדיניות ברורה ואחידה לחישוב התשלומים החודשיים שיקבעו על ידו.

     

    בחישוב גובה התשלום החודשי נקבעו סכומים אחידים המבוססים על קצבת נכות כללית לדרגת אי כושר יציבה בשיעור 75% ומעלה, המשולמת על ידי המוסד לביטוח לאומי.

    *להציג את הטבלה

    סכום זה משקף דמי מחיה בסיסיים ומינימליים שיש להותיר בידי החייב עבור מחייתו. בחישוב דמי המחייה הבסיסיים יש להוסיף סכום אחיד בשיעור של 1,500 ש"ח עבור כל אחד מילדי החייב שפרנסתו עליו עד ארבעה ילדים. עבור הילד החמישי ואילך – 1,300 ש"ח לכל ילד. 

     

    טבלת הסכומים אינה מתחשבת במקום מגורי החייב, מינו וגילו וזאת להבדיל ממחשבון האומדנים אשר היה נהוג בעבר ואשר התבסס על מסקנות ועדת חריס (דוח שהוגש לשר המשפטים על ידי "הוועדה לבחינת תכנית הפירעון בהליך פשיטת הרגל בראשות פרופ' רון חריס). מטרת ועדת חריס הייתה להמליץ על פרמטרים אחידים לגיבוש תכנית פירעון אישית לחייב כתנאי לקבלת הפטר ועל פרמטרים לחישוב דמי המחיה.

     

    הסתבר כי למרות שמחשבון חריס נועד לשמש ככלי עזר לחישוב התשלום החודשי – נראה היה שלא מאמצים את תוצאותיו, ולמעשה הכלי נזנח.

     

    לכן, הוצע מודל חדש, במסגרת הנוהל שהוציא הממונה ב מאי 2020 כחלופה למחשבון חריס. אשר מבוסס על ניסיון ארוך שנים בקביעת תכניות פירעון לחייבים ולימוד ממודלים קיימים במדינות שונות בעולם.

     

    על פי מודל זה החישוב מבוסס על הרכב התא המשפחתי של החייב בלבד.  התחשבות בנתונים רלוונטיים אחרים ובנסיבותיו האישיות של החייב תעשה במסגרת הפעלת שיקול דעת ספציפי בכל תיק ותיק. במסגרת המנגנון המוצע הוחלט כי החייב יוכל להותיר בידיו מחצית מהכנסתו הפנויה לאחר הפחתה של הסכום הבסיסי. נק' המוצא הייתה כי הותרת מחצית מההכנסה הפנויה תהווה תמריץ משמעותי לחייב להשתכר ולהגדיל את הכנסתו ובכך תהווה נדבך מרכזי בשיקומו הכלכלי.

     

    להציג את הנוסחה.

     

    ההכנסה נטו 

     

    לצורך קביעת התשלום החודשי שעל החייב לשלם לקופת הנשייה יש לחשב, בשלב הראשון, את ההכנסה הפנויה של התא המשפחתי של החייב. הרכב התא המשפחתי של החייב יכלול בדרך כלל את החייב, בן זוגו וילדיו של החייב שפרנסתם עליו (ילד עד גיל 18, חייל/שירות לאומי עד גיל 21) או שמלאו לו 18 אבל אינו יכול לכלכל את עצמו). 

     

    ההכנסה של התא המשפחתי כוללת את סכום ההכנסות החודשיות נטו של כל מי שנכלל בתא המשפחתי מכל מקור שהוא. כך שבתוך רכיב ההכנסה הכוללת יכללו, בנוסף להכנסות מעבודה, הכנסות נוספות, כגון: קצבאות, דמי שכירות, דמי מזונות וכיו"ב.

     

    ההוצאות

     

    ניתן להפחית מההכנסות נטו של התא המשפחתי הוצאות מיוחדות של מי שנכלל בתא המשפחתי כנגד אסמכתאות מתאימות: הוצאות בריאות חיוניות – הוצאות טיפול רפואי חיוני כגון תרופות או טיפולים רפואיים, שאינם מכוסים על ידי סל הבריאות הוצאות יציאה לעבודה – עלויות נסיעה לעבודה בתחבורה ציבורי עלויות הטיפול בילדים קטינים שאינם זכאים ללימודים מכוח חוק לימוד חובה תש"ט- 1949 .עלויות טיפול אלו יהיו מוגבלות בסכום סביר לפי שיקול דעת הממונה ולא יעלו על סכום של 2,500 ש"ח לחודש עבור כל ילד.  עלויות למימון צהרונים של ילדים עד כיתה ג'. הוצאות בגין הצהרון לא יעלו על סך של 1,000 ש"ח לילד  תשלום מזונות.

     

    הסכום הבסיסי

     

    כמו כן מפחיתים מההכנסות את "הסכום הבסיסי". 

     

    כדי לחשב את ההכנסה הפנויה מפחיתים מתוך ההכנסה את דמי המחיה וההוצאות המיוחדות.

    הסכום שעל החייב לשלם לקופת הנשייה יהיה מחצית בלבד מסך חלקו היחסי בהכנסה הפנויה של התא המשפחתי.

     

    כלומר, אם ההכנסה נטו של החייב היא 75% מתוך ההכנסה נטו של התא המשפחתי, תוטל על החייב חובת תשלום חודשי של 75% מתוך מחצית ההכנסה הפנויה של התא המשפחתי.

     

    לדוגמא : חייב מרוויח – 7,500. אשתו – 2,500 ש"ח. סה"כ הכנסה התא המשפחתי – 10,000 ש"ח. הוא מכניס 75%. ישלם 75% מתוך מחצית ההכנסה הפנויה של התא המשפחתי.

    אם ההכנסה הפנויה עומדת על 3,000 ש"ח. מחצית – 1,500 ש"ח. 75% – 1,125 ש"ח – תשלום חודשי.

     

    חריגים לתשלום החודשי – מקרים בהם החייב לא ישלם תשלום חודשי

    * הלכת לשצ'נקו – קובעת כי חייב המתקיים מקצבת נכות – לא ישלם תשלום חודשי (רע"א 6353-19 – לש'צנקו נ' הכונס הרשמי; פס"ד מיום 11.2.20) מדובר בחייב שהוכר על ידי המל"ל כנכה בשיעור של 100%. נקבע  כי משהחייב אינו בעל כושר השתכרות ומתקיים מקצבת הביטוח הלאומי בלבד – הרי שהקצבה שהוא מקבל חוסה תחת הסייג שבסעיף 111(א) לפקודה (סעיף 156 לחוק), ולכן לא ניתן לחייבו בתשלום לקופת הכינוס. 

     

    הלכה דומה נקבעה גם לעניין קצבת זקנה  (פש"ר 67643-01-17 –מחוזי חיפה –  פניגשטיין נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז חיפה, פס"ד מיום 19.7.20) . שם נקבע כי אין מקום להבחנה בין החייבת המתפרנסת מקצבת זקנה בלבד לבין חייב המקבל קצבת נכות בלבד.

     

    1. תקופת הביניים

     

    במהלך תקופת הביניים החייב עובר בדיקה כלכלית על ידי הנאמן ולא חקירה, אשר תתבצע רק כשיש חשד לעניינים פליליים.

     

    1. צו שיקום כלכלי ותכנית לשיקום כלכלי – סעיפים 160-173 לחוק

     

    החוק קובע בשלב מאוד מוקדם תכנית ברורה ומוגדרת לפירעון חובותיו של היחיד וכן את מועד ההפטר. 

    החוק קובע קריטריונים אחידים וברורים שעל בסיסם יקבע ביה"מ את תכנית השיקום. הצו ליישום כלכלי קובע תכנית לפירעון חובותיו של היחיד ושיקומו הכלכלי. 

    תכנית הפירעון קובעת מה יהיה גובה התשלום החודשי של היחיד לקופת הנשייה וכמה זמם תימשך תקופת התשלומים., עם עמידתו של היחיד בחובות שהוטלו עליו לפי הצו – הוא יהיה זכאי להפטר.

    מועד ההפטר נקבע כבר במסגרת הצו לשיקום כלכלי.

    קביעת גובה התשלומים החודשיים על ידי הממונה לתקופה שלאחר מתן הצו לשיקום כלכלי, תעשה על בסיס "דמי המחיה" של החייב.

     

    צו השיקום

    יקבע את גובה התשלומים ותקופת התשלומים ; מהם הנכסים שייכללו בנכסי קופת הנשייה; אופן מימוש נכסי קופת הנשייה ; ההגבלות שיחולו על היחיד לתקופה שיורה בית המשפט אם מצא כי הן נחוצות לשם הגנה על הנושים ; הכשרה להתנהלות כלכלית נכונה שיעבור היחיד אם מצא בית המשפט כי הנסיבות שהובילו לחדלות הפרעון מצביעות על כך שההכשרה תסייע לשיקומו הכלכלי של היחיד.

     

    ברירת המחדל של תקופת התשלומים תהיה – 3 שנים ממועד הצו לשיקום כלכלי

    תקופה זו משקפת את האיזון הראוי בין זכות הנושים להפרע מחובם ובין הרמון בשיקומו הכלכלי של היחיד. 

    ביה"מ רשאי לקבוע תקופת תשלומים קצרה יותר אם התקיימו לגבי היחיד נסיבות אישיות המצדיקות זאת. 

     

    כמו כן, רשאי לקבוע תקופה ארוכה יותר בהתקיים אחד מאלה : 

     

    א. התנהלות לא נאותה במהלך ההליך – 

    החייב נהג בחוסר תו"ל במטרה לנצל לרעה את ההליך / לא שיתף פעולה עם הנאמן / הפר את ההגבלות שהוטלו עליו ;

     

    ב. התנהלות לא נאותה לפני ההליך – 

    ליחיד חוב שנוצר מהתחייבות או מהתקשרות בעסקה בהיקף משמעותי שביצע היחיד בידיעה כי יש סיכוי גבוה שלא היוכל לעמוד בהתחייבויותיו ; החוב נוצר מהזנחה חמורה בניהול ענייניו הכלכליים של היחיד ; החוב מקורו בחובת תשלום פיצויים לפי סעיף 77 לחוק העונשין (פיצוי עונשי לקורבן עבירה)

     

    ג. חובות שיצירתם נגועה בפגם בהתנהלותו של היחיד – היחיד ביצע פעולות שיש בהן משום העדפת נושים (לפי סעיפים 219-221) או במטרה לגרוע נכסים מקופת הנשייה.

     

    בית המשפט רשאי לקבוע תקופה ארוכה יותר גם אם לא התקיימו אחד מהתנאים לעיל, בנסיבות כלכליות מיוחדות וחריגות שבשלהן אין זה צודק לקבוע תקופת תשלומים של שלוש שנים בלבד, שכן תקופה זו אינה מביאה לאיזון הראוי בין זכות הנושים ובין זכות היחיד. 

     

    ביה"מ אף רשאי לקבוע תקופה שאינה מוקצבת בזמן אם מצא כי המעשה של היחיד כמופרט לעיל נעשה בנסיבות חמורות ובחוסר תום לב. העברת מרכב הכבד בנושא תום הלב להפטר הוא אחד החידושים בחוק והא עולה בקנה אחד עם הפסיקה העדכנית (ע"א 307/12 – בלום נ' הכנ"ר, 14.8.12).

     

    תוכנית שיקום כלכלית

     

    במסגרת הצו לשיקום כלכלי – יתבקש ביה"מ לקבוע הוראות בעניין הכשרה כלכלית להתנהלות כלכלית נכונה שיעבור החייב, אם ביה"מ מצא כי הכשרה כאמור נחוצה לצורך שיקומו הכלכלי של החייב.

     

    1. הפטר לאלתר – סעיף 167 לחוק

    סעיף 167 מסמיך את בית המשפט להעניק ליחיד הפטר לאלתר בהתקיים שלושה תנאים מצטברים :

     

    1. אין לו כושר השתכרות עודפת. כלומר – פוטנציאל ההכנסה שלו כה נמוך עד כדי שהוא מספיק רק לצרכיו ולצרכי התלויים בו. 
    2. לא מתקיים לגביו אחד מהתנאים המאפשרים להאריך את תקופת התשלומים.
    3. היחיד לא קיבל הפטר בשבע השנים האחרונות. זה תנאי שנועד כדי לא לעודד ניצול לרעה של ההליך.

     

    ההפטר פוטר את היחיד מכל חובותיו בכפוף למימוש נכסיו כפי שהם במועד  ההפטר.

     

    יש כמובן מקרים בהם כרגע אין ליחיד כושר השתכרות עודפת, אולם הוא עתיד לקבל נכסים בעתיד. במקרים כאלה רשאי בית המשפט להחריג נכסים אלה מתחולת ההפטר.

     

    1. חובות שאינם ברי הפטר – סעיף 175 לחוק

     

    מתן ההפטר אמנם נועד לאפשר ליחיד לצאת לדרך חדשה, אף במחיר פגיעה בנושים, אולם קיימים חובות שהאינטרס בתשלומם גובר על האינטרס שבמתן האפשרות ליחיד לצאת לדרך חדשה. 

     

    לפיכך ההפטר בד"כ לא יחול על תשלום עונשי ; חוב שנוצר בדרך מרמה או הנובע מעבירת מין /גניבה או אלימות חמורה; וחוב מזונות.

     

    יש מקרים בהם רשאי בית המשפט בנסיבות חריגות המצדיקות זאת להורות כי ההפטר יחול גם על חובות עבר אלו. ר' למשל : 

     

    פש"ר (ת"א) 2274-06 שרה חימאווי נ' כונס הנכסים הרשמי – פס"ד מיום 17.5.15 – שם החייבת קיבלה הפטר למרות שחלק מהחובות נוצרו בקשר לעבירות פליליות שביצעה החייבת ;

     

    רע"א 7940/13 – יוסף קצ'קה נ' כונס הנכסים הרשמי – פס"ד מיום 29.1.2014 – שם החייב קיבל הפטר ממזונות בשל נסיבות אישיות. וכן את  : ע"א 1003/09- מקבילי נ' כונס הנכסים הרשמי – פס"ד מיום  4.1.10

     

    פש"ר 1906/03 בש"א 16688/08 (מחוזי ת"א) – שלמה שטרן נ' כונס הנכסים הרשמי – פס"ד מיום 5.4.09 – 

    שם דובר בהליך שנמשך 6 שנים ובחייב שלא בחל בשום עבודה כדי להשיג פרנסה ושחי בדוחק וצמצום ופוטר אפילו מעבודת ניקוי חדרי מדרגות. החייב לא עמד בתנאי ההליך ולא שילם את התשלום החודשי באופן קבוע. שם החייב קיבל הפטר למרות מחדליו, זאת לאחר שהוכח כי אין מדובר בחוסר תו"ל אלא במצוקה אמיתית. בית המשפט קובע שם כי הליכי חדלות הפרעון נועדו לרדת לנכסיו של החייב ולא לחייו של החייב ואין לקבל מצב בו אדם ימנע מעצמו צרכים חיוניים ואוכל מילדיו למשך שנים ארוכות רק כדי לעמוד בדרישת ה"דיבידנד הסביר".

     

    1. שונות

     

    הפעלת עסק בתקופת הביניים  – סעיף 157 לחוק

     

    אם היחיד הוא בעליו של עסק יכולה להיות להמשך הפעלת העסק תועלת לנושים ולקופת הנשייה. בנוסף יש חשיבות אישית וסוציאלית שהיא מעבר לתועלת הכלכלית. לפי החוק החדש אין צורך להראות כי הפעלת העזק תגדיל את קופת הנשייה ודי בכך שהממונה שוכנע כי לא יהיה בהפעלת העסק כדי לפגוע בשיקומו הכלכלי של החייב או בנושיו. יש מקרים בהם היחיד אינו מעוניין בהפעלת העזק אלא שלנאמן יש אינטרס שכן הדבר ישיא את שיעור החוב שייפרע לנושים. במקרה כזה הנאמן יוכל להפעיל את העסק אם היחיד אינו מעוניין בהפעלתו. 

     

    נכסים שאינם חלק מקופת הנשייה – סעיף 217

     

    נכסים מוגנים לפי התוספת השנייה – חפצי לבוש, כלי מיטה, מטלטלין לרבות כלי רכב שבלעדיהם אין החייב יכול לקיים את מקצועו/משלח ידו, מטלטלין השייכים לנכה, חפצים בעלי ערך רגשי ששויים הכולל אינו עולה על 4,000 ש"ח וכיו"ב.

    כמו כן זכויות לגמלה מהביטוח הלאומי אינן ניתנות להעברה בשל התכליות החברתיות שבבסיסן. 

    דמי פנסיה מוגנים עד הגיעו של היחיד לגיל פרישה. כל עוד היחיד אינו בגיל פרישה. בהקשר זה אציין כי ניתן למשוך כספים שנחסכו בקופ"ג (באישור בי"מ) למעט כספים המיועדים למטרת קצבה שטרם הגיע מועד תשלומם (סעיף 228 לחוק). כך גם  פיצויים המגיעים לחייב – אינם מוגנים.

     

    הגנת בית המגורים – סעיף 229 לחוק

     

    בגדול, מימוש דירת מגורי החייב תאושר רק לאחר שבית המשפט שוכנע כי לחייב ובני משפחתו יוצע מקום מגורים סביר או שהועמד לרשותם דיור חלופי. חייב שחלות עליו הוראות הגנת הדייר זכאי להגנה רחבה יותר המקנה להם למשל במקרה של העברת הבעלות בנכס את הזכות להיות דיירים של הבעלים החדשים. 

    ביה"מ יאשר מכירת בית מגורים רק לאחר שהנושים והחייב הגיבו לבקשה לאישור מכירה ובתנאי שיוכח כי התועלת לנושים תגבר על הנזק לחייב.

    אם לחייב יש יכולת לממן מקום מגורים סביר – יקבל דיור חלוף ל – 4 שנים.

    אם אין לו יכולת כזו – ביה"מ רשאי לקבוע תקופה ארוכה יותר ואפילו לצמיתות. 

     

    1. פיצויים המגיעים לחייב בגין תאונת דרכים – הלכת ג'ינר  (ע"א 6447/17, בנייני תעשייה ב"ש נ' רפאל ג'ינר) – 

    בימ"ש העליון שינה את הלכת ידידיה לפיה פיצויים בגין נזקי גוף שמקבל פושט רגל אינם מהווים "נכס" כמשמעו בסעיף 21(1) לפקודת הנזיקין, ולפיכך שייכים לפושט הרגל ואינם מוקנים לנאמן;

    נפסק כי, המושג "נכס" בדיני הנזיקין כולל אף את כושר ההשתכרות של הניזוק וכי פיצויים בגין פגיעה בכושר ההשתכרות של פושט רגל יוקנו לנאמן ויופקדו בקופת פשיטת הרגל. הנאמן יהיה זכאי לקבל את רכיב הפיצוי שניתן עבור הפגיעה בכושר ההשתכרות של פושט הרגל הניזוק, לעבר ולעתיד. ואילו רכיבי הפיצוי בגין "זכויותיו האישיות" של פושט הרגל יוותרו בידיו, כגון – נזק בלתי ממוני, עזרת צד ג', הוצאות רפואיות וכיו"ב. 

     

    1. דין הקדימה

    עמדתו הסוציאלית של החוק באה לידי ביטוי גם בחיזוק נושים "קטנים" על חשבון נושים חזקים יותר, כמו – בנקים והמדינה. החוק משנה את סדר החלוקה בין הנושים, ומפחית את היקף דין הקדימה שניתן למדינה (רשויות המס) בחלוקה של נכסי החייב. 

    מטרת שינויים אלה היא להשאיר לנושים "רגילים", שבעבר רבים מהם נותרו ללא פיצוי, נתח משמעותי יותר של העוגה לעומת העבר.

    כך למשל : 

    * בוטלה זכות השיבוב של המל"ל כשמדובר בחברה בפירוק (כספים ששולמו לעובדים).

    * בוטלה הקדימות של חוב דמי שכירות למשך שנה.

    * חוב למע"מ – ניתנה קדימות רק שנה קודם למתן הצו.

       אבל אם הגיעו עם החייב להסדר – ייהנו מדין קדימה של 3 שנים.

    * חוב ניכויים לביטוח לאומי – התווסף לדין קדימה.

    קידום עורכי דין באינטרנט קידום עורכי דין באינטרנט
    דילוג לתוכן